גמרא
פירוש
בְּהֶסְגֵּר שֵׁנִי מָר סָבַר בְּכֹהֵן תַּלְיָא מִילְּתָא אִי טָהוֹר אָמַר לֵיהּ טָהוֹר וְאִי טָמֵא שָׁתֵיק וּמָר סָבַר {ויקרא י״ג:נ״ט} לְטַהֲרוֹ אוֹ לְטַמְּאוֹ כְּתִיב. אָמַר מָר אָמַר רַבִּי נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּמוּחְלָט וְדִבְרֵי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
לטהרו או לטמאו כתיב – בפ׳ בתרא דנזיר (דף סה: ושם) דריש מיניה פתח הכתוב בטהרה תחילה גבי ספק שער לבן קודם לבהרת והתם דריש מדכתיב לטהרו ברישא והכא דריש מגופיה דקרא. ה״ג בתורת כהנים שבעת ימים ימי ספירו וכו׳ – ואגב שנכתב בפסוק בתר ואחרי טהרתו וגו׳ כתבוהו כאן. יותם לא היה לו לעוזיהו אלא בימי חלוטו – פירש הר״ר קלונימוס דכתיב (ישעיהו ז) ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם והיינו מנבואת עמוס אע״פ שישעיה אמרה וישעיה נתנבא בשעה שנתנגע עוזיהו כדמוכח קראי שהיה רעש ע״י שרעשו עליונים לשורפו ותחתונים לבלעו הוא מונה לנבואת עמוס שנתנבא שנתים לפני הרעש וישראל גלה יגלה מעל אדמתו (עמוס ז) שאז נגזרה גזירה וכמה יש עד גלות הושע בן אלה שהיה בשנת שש לחזקיהו חשבונו ס״ה שנים ב׳ שנים קודם נגעו וכ״ה דנגעו דעוזיהו נתנגע כ״ה שנים לפני מותו וי״ו דיותם ושש עשרה דאחז ושש לחזקיה היה הגלות הרי ס״ה שנים ויותם בן כ״ה שנים כשמלך וא״כ היה עיבורו בימי חלוטו מכל מקום אין ר׳ יוסי בר׳ יהודה מוקשה די״ל דנתנגע בסוף השנה ועיבורו היתה בתחילת השנה ובפי׳ נביאים פרש״י חשבון זה וכן מוכיח בסדר עולם ומאחר שזה אמת נמצא שצריך ליישב והלא עוזיהו וירבעם מלכו כאחת דהא ירבעם מלך מ״א שנה וא״כ כשמת היה מ״א למלכות עוזיהו והכתוב אומר בשנת שלשים ושמנה לעזריה מלך יהודה מלך זכריה בן ירבעם וא״כ חסר ג׳ שנים וי״ל דמלך ג׳ שנים בחיי אביו וכן הגיה במקצת פירושים דהכי הוה מעשה דזכריה מלך בחיי ירבעם אביו ג׳ שנים. מאי דלא גלי לא גלי – יש מקשין למה אין רבי דורש ק״ו הא אדם דן ק״ו מעצמו ושמא יש שם פירכא או שמא מצורע חידוש הוא א״נ ז׳ ימים משמע מיעוט לאפוקי ימי חלוטו ואידך דמצטריך לגופיה מיהו מדכתיב ביה לו שמע מינה למעוטי. יש יום שאי אתה רואה בו – תימה לר״מ למה אינו רואה להקל ועוד למאי דפי׳ רבינו יצחק דלכולי עלמא בתחילת הסגר רואין להקל לעולם יכול לראות ועוד ופינו את הבית עד שיראו למה טורח לפנות שמא ימצא טהור. משמעות דורשין איכא בינייהו – ר׳ דורש מופינו וביום אצטריך למידרש ביום ולא בלילה כדלקמן וי״ו לא משמע ליה ור׳ יהודה דורש מוביום אבל ופינו את הבית שמא אצטריך לרבי יהודה אפי׳ חבילי קש וחבילי עצים כדתנן בנגעים (פ׳ י״ב מ״ה) לרבי יהודה. דבר הרשות איכא בינייהו – דרבי יהודה סבר חידוש הוא ואין ללמוד הימנה שאר המתנות ומביום הראות בו לא משמע אלא המתנה דמצוה דמשמע דתלוי הדבר בקביעת היום כגון רגל והוא הדין לחתן ורבי סבר לרבות נמי המתנה שאינה מצוה וגמרינן שפיר להמתנה מופינו כל דבר הרשות בבית לא פליגי דהא בהדיא כתיב ופינו את הבית אלא דבר הרשות דגופיה איכא בינייהו ואין נראה לפרש שאר דברי רשות כגון חבילי קש ופליגי בבתים דלרבי יהודה דאמר חידוש הוא לא ילפינן.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush